פסק-דין בתיק ע"א 11449-07

ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים במעלה אדומים (כב' השופט יואל צור) בת"א 142/04 מיום 7.10.07.

כללי

1.     המערערת הגישה תביעה לבית משפט קמא כנגד המשיבים 1 - 5 וכן כנגד שלושת המשיבים הפורמאליים, במסגרתה עתרה המערערת לחיוב המשיבים כולם בתשלום חובות הארנונה של המשיבה 5 ושל המשיבה הפורמאלית 6.  תביעתה נדחתה. לכתחילה הוגש הערעור אך כנגד המשיבים    1 - 5. המשיבים 6 - 8, שהיו נתבעים בהליך לפני בית משפט קמא,  לא צורפו כמשיבים. בשל כך נמחק הערעור (פסק דין מיום 1/4/2008). בית המשפט העליון, בפסק דין מיום 16/3/11 (רע"א 4263/08) הורה, במסגרת בקשת רשות ערעור שהוגש מטעם המערערת, כי יש לצרף את שלושת המשיבים שלא צורפו, ולדון בערעור לגופו.

2.     כתב התביעה אשר הוגש לבית משפט קמא מתבסס על עילות שונות ורבות, כמעט מכל הבא ליד, לרבות שימוש לרעה במסך ההתאגדות, טענות תרמית והונאה, הברחת נכסים, טענת מימון דק, ערבוב נכסים ורשלנות. כלל טענות המערערת המפורטות בכתב התביעה מסתמכות, בתמצית, על כך שהעסק שנוהל במקום תפקד, הלכה למעשה, כשותפות או כחברה בלתי מוגבלת,    ועל-כן יש לראות בכל אחד מהנתבעים - המשיבים, כמחזיק משותף בנכס וכשותף לאי פרעון חובות הארונה בגינו. נטען, כי קיים טשטוש גבולות באשר לפעילות המשיבים, כי מעשיהם כללו הברחת נכסים ויש לראות בהם ישות אחת. מכוח טענות אלה, ויתר הטענות המפורטות בכתב התביעה, עתרה המערערת לחיוב המשיבים בתשלום חובות ומיסים של המשיבות 5 - 6, כמו גם באחריות הדדית של משיבות אלה, האחת כלפי רעותה, חובות בגינם ניתנו פסקי דין בארבעה הליכים שונים. כאמור, בית משפט קמא דחה את תביעתה של המערערת.

פסק דינו של בית משפט קמא

3.     המערערת ביססה את התביעה על עילות שונות, ביניהן ניצול לרעה של מסך ההתאגדות, תרמית והונאה, הברחת נכסים, רשלנות, ערבוב נכסים וכיוצ"ב. בתמצית, טענה המערערת כי המשיבים השתמשו באישיות הנפרדת של החברות שבבעלותם ובשליטתם כדי להונות את העיריה ונושים אחרים. השאלה שהציב בית משפט במוקד הדיון הייתה האם הוכחה הברחת נכסים ע"י המשיבים והאם יש מקום להרמת מסך ההתאגדות, או שמא יש הפרדה מוחלטת בין משיבות 5 ו - 6 (להלן: "החברות") לבין יתר המשיבים.

הברחת נכסים והרמת מסך

4.     בית משפט קמא קבע כי המערערת לא הרימה את נטל ההוכחה המוגבר המוטל עליה, בטענותיה הכוללות היבטים פליליים, ואף לא הוכיחה את טענותיה בשיעור ההוכחה הנדרש במשפט אזרחי. נקבע, כי במקרה דנן אין כל תשתית להרמת מסך ההתאגדויות. נקבע, כי מתצהירי החוקרים שהגישה המערערת לא עולה מסקנה בדבר הברחת נכסים בין החברות או שנעשתה פעולה הפוגעת בתכלית החברה תוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה של כל חברה לפרוע את חובותיה.  במענה לטענה זו העיד רואה החשבון של החברות על כך שהחברות מנוהלות בנפרד זו מזו, כל אחת מגישה דוחות נפרדים ועצמאיים לרשויות המס, ובכלל זה מוציאה מאזנים שנתיים נפרדים, משלמת משכורות, ומשלמת לספקים בנפרד. בית משפט קמא הגיע למסקנה כי המערערת נכשלה בהקמת בסיס עובדתי מספק הנדרש להטלת אחריות על המשיבים לשאת בחובות מושא פסקי הדין.

הערעור

5.     לטענת המערערת, יש לחייב את המשיבים 1-3 לשאת ביחד ולחוד בחובות המשיבה 5 ביחס לתשלום המיסים העירונים לשנים 2004-2001, לפי הדין הכללי, בשל העילות אותן פירטה. עוד טענה המערערת  כי בית משפט קמא הסתפק בדיון בשאלת הוכחת הברחת נכסים, מבלי שנדרש לבירור יתר טענותיה לפי הדין הכללי, כפי שפורט לעיל. המערערת שבה על טענותיה, לפיהן, שתי החברות מתנהלות כעסק משפחתי של משפחת בקאל. המשיבים    2 - 3 הינם בניו של המשיב 1, המשמשים כמנהלים משותפים בחברות. ברישומי רשם החברות, המשיב 1 מופיע כמנהל יחיד ומשותף לשתי החברות. המשיב 1 הוא בעל המניות העיקרי, ובניו הם בעלי יתר המניות. במקביל לאי תשלום המיסים העירוניים, נהג המשיב 1, כך נטען, למשוך סכומי כסף עצומים לכיסו. עוד נטען כי לאחר שחויבה המשיבה 5 לשלם לעיריה מאות אלפי שקלים בגין ארנונה, ובשל כך ננקטו נגדה הליכים בהוצאה לפועל, העבירו המשיבים במהלך שנת 2004 את מלוא פעילותה הכלכלית למשיבה 4 במטרה להתחמק מתשלום החוב. כמו כן, נטען כי נכסי המשיבה 5 שועבדו לטובת בנק דיסקונט באופן פיקטיבי, ללא קבלת תמורה לשם הברחת הנכסים מהעיריה. המערערת טענה עוד, באשר לנטל ההוכחה, כי די בחשד תחילתי, אך ממשי, לצורך העברת נטל ההוכחה אל המשיבים, להם ידיעה מיוחדת בדבר מצב החברות לאשורו.

6.     יצוין, כהערה, כי הוברר שהמשיבים הפורמאליים הגיעו להסדר עם המערערת ועל-כן אין למערערת טענות כנגד משיבים אלה אשר הסדירו את חובם (ומטעם זה, כך הסביר בא-כוח המערערת, לא צורפו מלכתחילה משיבים אלה להליך בערעור).

7.     דין הערעור להידחות: בסעיף 2 לעיקרי הטיעון של המערערת נטען כי בית משפט קמא שגה בכך שלא הורה לחייב באופן אישי את המשיבים 1 - 3, ביחד ולחוד, בחובותיה של המשיבה 5, בגין אי תשלום מיסים עירוניים המגיעים כדי מאות אלפי שקלים זאת "מתוקף הדין הכללי לרבות דיני הנזיקין, רשלנות, הפרת חובת תום לב, עשיית עושר ולא במשפט, דיני שותפויות, עקרון העדפת מרמה, דיני השליחות וכיוצ"ב ו/או מתוקף דוקטרינת המסך,  לרבות בשל מימון דק, הברחת נכסים, ערבוב נכסים, חברה קטנה המתנהלת במהותה כשותפות עסקית, הזהות הכלכלית האמיתית, בשל הקמת החברה מטעמים פיסקאליים, שיקולי צדק כלליים, הוראה או קיפוח נושב של החברה, נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, שימוש לרעה במסך ההתאגדות וכיוצ"ב" . אלא, שלצד היריעה האינסופית (כמעט) של נדבכים משפטיים אפשריים להצמחת חבות משפטית למשיבים 1 - 3 לשאת באופן אישי בחבות החברות, הובאו לפני בית משפט קמא ראיות דלות ובלתי מספקות אשר לא היה בהן לבסס אחריות משפטית, אף לא בנושא אחד מהנושאים שהובאו לפניו. על כך נאמר: "תפסת מרובה לא תפסת".המערערת ביקשה ללכוד את המשיבים ברשת משפטית רחבה ללא גבול, ואולם רשת זו, חורים רבים בה. בית משפט קמא לא יכול היה אלא להיזקק לראיות המועטות והמצומצמות שבאו לפניו ולבחון האם מראיות אלה צומחת אחריות אישית למי מהמשיבים, ובדין הגיע למסקנה כי לא הונחה לפניו תשתית מספקת וראויה לעשות כן. מנגד, אין לשכוח, כי בית משפט קמא קיבל את עדותו של רואה חשבון י' כהן שהעיד מטעם המשיבים לעניין פעילותן העסקית והמשפטית הנפרדת של החברות, לרבות התנהלות חשבונאית עצמאית, הוצאת מאזנים נפרדים (שנתיים וחודשיים ומבוקרים כדין), תשלום נפרד ועצמאי של משכורות, הוצאה נפרדת של הזמנות, קבלות, תעודות משלוח, וחשבוניות מס בהתאם לפריטים שנמכרו על ידי כל חברה. עוד קיבל בית משפט קמא את עדות רואה החשבון בנוגע לסיטואציה לפיה מקום שחברה אחת מספקת שירות או מוצר לחברה אחרת, מונפקות חשבוניות מס כדין בסוף כל חודש, ולדבר אחרון זה באו תימוכין בעדות המשיב  1. בנסיבות אלה, בית משפט קמא דן במה שבא לפניו והוברר בראיות להן מצא יסוד, ונבצר ממנו לפסוק לזכות המערערת, כטענותיה, עת ביקשה להביא לחיוב אישי של המשיבים, בהעדר בסיס עובדתי כנדרש ועל יסוד ראיות דלות.

        לפיכך, הערעור נדחה.

        המערערת תישא בהוצאות המשיבים ובשכ"ט עו"ד בסך 15,000 ש"ח.

המזכירות תמציא פסק דין זה לצדדים.

ניתן היום,____באלול, תשע"א, ___בספטמבר, 2011, בהעדר הצדדים.